<h1>ראבי"ה סימן תקע"ו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת. ולא תיקשי לך הרי פרשת עמלק דאין בה אלא תשעה פסוקים, דהני מילי היכא דלא סליק ענינא, אבל היכא דסליק ענינא לא, כדגרסינן לקמן אליבא דשמואל כדאקשי עלה דלא התיר רבי חנינא לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן התם טעמא מאי דלא אפשר הכי נמי לא אפשר, והכי פרקינן נמי למאן דאמר דולג. ופלוגתייהו דרב ושמואל איתה בפרק [ב]שלשה פרקים [כ"ז ע"ב] כי הכא. ותו דגרסינן לקמן בפירקן הלכה זה הכלל [כ"ג ע"א] המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד [פסוקים] כנגד שבעה שקראו בתורה, מתקיף עלה רב יוסף הרי עולותיכם ספו דלא הויין עשרים ואחד פסוקים וקריין, ומשני שאני התם דסליק ענינא. ובירושלמי [פרק בשלשה פרקים] [ה"ג] גרסינן רב הונא אמר שלשה שקורין בתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים [חזקיה] אמר כנגד עשרת הדברות, ומקשי והא תנינן ביום ראשון בראשית ויהי רקיע והא לית בהון אלא תמניא רב אידי אמר איתפלגין כהנא ואסי חד אמר חוזר וקורא וחד אמר חותך וקורא מאן דאמר חוזר לשני פסוקים, פירוש שדולג שני פסוקים, ומאן דאמר חותך ויהי ערב ויהי בוקר בפני עצמו, פירוש שעושה אותו פסוק בפני עצמו והוו לה עשרה פסוקים, ומקשינן והא תנינן בשני יהי רקיע יקוו המים מאן דאמר חוזר לשני פסוקים ומאן דאמר חותך אפילו חותך אין כאן, פירוש אפילו אי בעי למיפסק פסוק אחרון אינו יכול. ולא ידענא למה לא תירץ אם אינו יכול לחתוך האחרון יחתוך את שלפניו. ומקשי רבי פליפה בר פריטה הרי פרשת עמלק לית בה אלא תשעה פסוקים, ופריק שנייה היא שהיא סדרו של יום, פירוש דסליק בתשעה פסוקים סדר היום, וזה סיוע לדברינו. ומיהו לא ידענא אמאי אינו דולג האמצעי, שאפילו למה שהשיבו לרבי פליפה שהיא סדרו של יום לא תירץ קשייתו אלא שאין קורין יותר מאותן תשעה פסוקים אבל למאן דאמר דולג מיהו דלגינן וכן למאן דאמר חותך מחתכין, כי היכי דאמרינן לכל חד וחד בשמונה פסוקים. [ובפרק בתרא] דמסכת סופרים [ה"י] כתב קורין בפורים ויבא עמלק ואף על פי שאין בה אלא תשעה פסוקים אין מתחילין בוישמע יתרו אלא ראשון קורא שלשה פסוקים ויבא עמלק ויאמר משה ויעש יהושע ושני [ויעש יהושע] והיה כאשר ירים וידי משה כבדים ויחלוש יהושע שלישי ויאמר ה' ויבן משה ויאמר כי יד על כס יה, אלמא דבעי למימר דאמצעי דולג. ובהלכות גדולות בענין הלכות ציבור כתב אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת לבד מן פוריא דקרינן תשעה, ולא הזכיר בו דילוג. ובשם רבינו שב"ט מצאתי דליה נראה פירוש הירושלמי [הכי]ן ולא תיקשי מידי. מאן דאמר חוזר בפרשה ראשונה של בראשית מדלג שני והוו להו עשרה פסוקים, ומאן דאמר פוסק עד ויהי ערב פסוק אחד ויהי בוקר יום אחד פסוק שני, וכן צריך לפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, והוו להו עשרה פסוקים. ופריך [הא] תנינן בשני יהי רקיע [יקוו המים], והוו להו שמונה פסוקים, וכי פסקת נמי ויהי ערב ויהי בוקר יום שני הוו להו תשעה פסוקים, וקרא דויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי אין ראוי לפסוק, שאין בו אלא חמש תיבות, ואין לך פסוק בתורה פחות משלש תיבות, כמו ובני דן חושים [בראשית מ"ו], וקים להו דאין לפסוק אלא פסוק האחרון, אבל למאן דאמר חוזר אתי שפיר דחוזר לשני פסוקים. התיב רבי פליפה הרי פרשת עמלק דתשעה פסוקים ולא מחתכין ולא מדלגין, ופריך לתרוייהו, ומשני מה שלא הצריכו לדלג ולחזור משום דסליק ענינא ולא אתי למטעי ולומר מותר לקרות פחות מעשרה פסוקים בפעם אחרת, דידעי כולי עלמא דהכא לא אפשר, אבל במקום דאפשר לקרות טפי כגון במעמדות הצריכו לחזור או לחתוך. ורש"י פירש דהראשון [קורא] חצי המקרא השלישי ופוסקו. והירושלמי פליג עלה [ד]דוקא פסוק האחרון פוסק. ומיהו יש לתמוה אם אפשר במעמדות למה אמרו חוזר ופוסק. ובגמרא בבלית כי פרכינן למאן דאמר דולג מפרשה של ששה פסוקים וכו' משנינן שניא התם דאפשר, מכלל דבמעמדות לא אפשר, ולכאורה פליגי הירושלמי והבבלי. ונראה לי דהכי פירושא דשמעתא. מאן דאמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג ויקרא כל אחד בפרשת בראשית שלשה פסוקים, גזירה משום הנכנסין ששומעין שקורא השני שלשה פסוקים סבורין שקרא הראשון [רק שני פסוקים וגזירה משום היוצאים ששומעין שקורא הראשון שלשה פסוקים] סבורים שלא יקרא השני כי אם שני פסוקים. ומאן דאמר דולג סבר אמאי גזרינין משום עמי הארץ דלא ידעי, אינהו אינם נותנים לב על שעבר ומה שעתיד לקרות, אלא רק שישמעו אותו הקורא בפניהם. ותלמודא פסיק במסקנא והלכתא אמצעי דולג על כרחך לאו אמעמדות פסיק, דהילכתא למשיחא, אלא אראש חודש. והוצרך לומר תרתי [והלכתא דולג והלכתא אמצעי דולג, דהכי קאמר] והילכתא דולג ולא תימא אפילו שלישי אלא אמצעי לפרשה ראשונה, ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים. ואמצעי דהיינו לוי דולג, דבמקצת סבירא לן כמאן דאמר דולג, ולמה שקרא הכהן כבר אין לחוש שיאמרו קרא רק שני פסוקים, אבל השלישי אינו דולג, דלזה שעתיד לקרות נותנים (על) לב ולא על מה שעבר. וכן עמא דבר. אבל אי מפרשינן אמצעי איזה שירצה דולג או לוי או ישראל השלישי סבירא לן לגמרי כמאן דאמר דולג, ותרתי למה לי. ובמסכת סופרים [פי"ז ה"ט] שמעתי שכתוב דהשלישי דולג, וסבירא ליה דלמה שעבר נותנים לב ולא על מה שעתיד להיות ולקרות. וניהוג דידן מסתבר, דמאן דעייל שיולי משייל. ותו דלפי מאי דפרישית פליגא אגמרא דידן. והיינו טעמא דמתחילין פחות משלשה פסוקים לקרות לכהן, דאין לחוש שמא יאמרו קרא אחד לפניו שני פסוקים, כדפרישית. ואין לומר דהיינו טעמא משום דידעי דכהן קורא ראשון וליכא למיטעי, דהא זימנין נמי דקרי גדול הכי [ו]זימנין דליכא כהן, ולא חיישינן. ומורי אבי היה אומר דטעם משום כהן, וכן במפטיר לא היה חושש להתחיל לו פחות [משלשה] פסוקים מן הפרשה, דכולי עלמא ידעי שאינו מן השבעה שקורין, וליכא למיטעי. ולפי מאי שפרשנו בשום מקום אין לחוש להתחיל בסמוך לפרשה, והא דאמרינן כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים הכי פירושא הקורא בראש הפרשה צריך לקרות שלשה פסוקים אפילו קרא כבר מפרשה עליונה מאה פסוקים משום הנכנסין שסבורין שזה התחיל כאן בראש הפרשה וקרא פחות משלשה פסוקים, שהם נותנים לב על מה שקורין לפניהם. ולא כפירוש רש"י דאין מתחילין בסמוך לפרשה, אלא אין מתחילין בראש הפרשה. ואין מתחילין פירש רבינו תם כענין שפירשתי. וקיימא לן כרבי יהושע בן לוי דאין משיירין בפרשה בפחות משלשה פסוקים, הילכך על כורחך לוי דולג, ומשום אין מתחילין ליכא, דפירושו כדפרישית, ואין לחוש, כיון שקרא שלשה פסוקים הכהן. וגבי מעמדות אין לחוש לאין משיירין, חדא כדפרישית דלמאן דאמר דולג לא חייש משום נכנסין ויוצאין, ותו כדפירש ר"ה טעמא דגבי מעמדות קביעי ולא נפקי, כדאמרינן באתרא דיתיב רב מיעל עיילי ומיפק לא נפקי. ולנכנסין לא חיישינן, דאין [משגיחין] על מה שעבר.
